הסוגיה האם ניתן לפתוח מחדש שומת מס שבח, לאחר חלוף יותר מ – 4 שנים, נדונה לאחרונה בפסק הדין בעניין רייך נ' מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב (ו"ע 9451-10-16), שניתן בתאריך 9.4.2017.

באותו עניין נדון עניינם של בני זוג, שביקשו לחלוק על חזקת התא המשפחתי, לפיה יראו אדם ובן זוגו כיחידה אחת, לעניין מס רכישה. נסיבות פסק הדין, בקצרה היו כדלהלן:

לבת הזוג היתה דירה במודיעין, שנרכשה עבורה במימון הוריה עוד בטרם נישואיה. הדירה הושכרה ולא שימשה למגורי בני הזוג לאחר הנישואין. בחודש מאי 2012, לאחר הנישואין, רכשו שני בני הזוג דירת מגורים משותפת בתל אביב מקבלן ("על הנייר"). בני הזוג סברו שקיומה של דירת המגורים של בת הזוג נחשבת כדירה נוספת עבור שניהם (לאור חזקת התא המשפחתי), בעוד שעל פי הלכת פלם (ע"א 3183/03) של בית המשפט העליון, שהיתה בתוקף באותה עת, ניתן היה שלא לראות בה כדירה נוספת ביחס לבעל, מאחר שנרכשה ע"י האישה קודם לנישואין., בני הזוג פנו למנהל מיסוי מקרקעין וביקשו שהות למכירת דירת המגורים במודיעין, וזאת עד 12 חודשים ממועד קבלת הדירה מהקבלן (בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק מיסוי מקרקעין), על מנת שיוכלו להיחשב כבעלי דירה יחידה.

בעקבות עיכובים במסירת הדירה החדשה מהקבלן (נמסרה רק באוקטובר 2015), הגישו בני הזוג הודעה נוספת למנהל מיסוי מקרקעין בבקשה לקבלת ארכה נוספת, ובחודש ינואר 2016 הודיע המנהל לבני הזוג על תיקון שומת מס הרכישה לפי סעיף 85 לחוק ודחיית המועד הקובע למכירת הדירה במודיעין עד לחודש אוקטובר 2016. בהתאם לנימוקי שומה זו, אם וככל שהדירה במודיעין אכן תימכר עד מועד זה – יחולו שיעורי מס רכישה מופחתים על הדירה בתל אביב (כדירה יחידה), ואם לא תימכר הדירה עד מועד זה – יחולו שיעורי מס רכישה רגילים (וגבוהים).

בעקבות ייעוץ שקיבלו בני הזוג, הבינו כי ניתן בהחלט לטעון שביחס לחלקו של הבעל, מהווה הדירה בתל אביב דירה יחידה בכל מקרה, גם אם לא תימכר דירת האישה, וזאת בהתאם להלכת פלם האמורה. בהמשך לכך, ומאחר שבינתיים ניתן פסק דין נוסף של בית המשפט העליון בסוגיה (הלכת שלמי) שבמסגרתו הושם דגש על קיום הסכם יחסי ממון, ערכו בני הזוג הסכם יחסי ממון ביניהם לפיה הדירה במודיעין הינה בבעלותה הבלעדית של האישה, והגישו בחודש אוגוסט 2016, בקשה לתיקון שומת מס הרכישה. לאחר שסירב לכך מנהל מיסוי מקרקעין, הוגש ערר לועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב.

מנהל מיסוי מקרקעין הגיש בקשה לדחיית הערר על הסף בטענה של התיישנות, מאחר שחלפו יותר מ – 4 שנים ממועד שומת מס הרכישה משנת 2012, בעוד שסעיף 85 לחוק מאפשר תיקון בתוך 4 שנים בלבד.

ועדת הערר דחתה את טענות מנהל מיסוי מקרקעין וקבעה כי אין לדחות את הערר על הסף. הנמקות חברי הועדה נחלקו:

דעת הרב, שנכתבה על ידי חבר הועדה רו"ח צבי פרידמן, שאליו הצטרף רו"ח יהושע ביליצקי, היתה כי קיימת סמכות למנהל להאריך כל מועד הקבוע בחוק מיסוי מקרקעין, ובכלל זה גם את תחולת סעיף 85 לחוק המגביל תיקון שומה ב – 4 שנים. רו"ח פרידמן מזכיר כי עמדה זו הובעה ע"י השופט אליקים רובינשטיין בפסק הדין בעניין רות כספי, אם כי באמרת אגב. ואולם, מעבר לכך, מצביע רו"ח פרידמן על כך שעמדה זו צוטטה בהסכמה בפ"ד נוסף של בית המשפט העליון (בעניין משה חכמי) ע"י כב' השופט דנציגר, שאל פסק דינו הצטרפו גם שופטים נוספים, ועל כן לגישתו, ניתן לראות בה כהלכה מחייבת.

לעומתם, כב' השופט מגן אלטוביה, סבר שאין מקום להכריע האם קיימת הלכה מחייבת של בית המשפט העליון בעניין הארכת מועד לתיקון שומה מעבר ל – 4 שנים. זאת, כיוון שלגישתו, המועד הקובע למניין 4 השנים, הינו בינואר 2016, בעת שתיקן מנהל מס שבח את השומה בפעם הראשונה, והכתיר אותה בכותרת "הודעת שומה סופית". רק מעת קיומה של שומה סופית יש למנות את ארבע השנים, ועל כן, המערערים לא איחרו כלל.

נקודה נוספת וחשובה מאוד לציון היא קביעת רו"ח פרידמן (המהווה כאמור הנמקת רוב), לפיה יש מקום להתיר תיקון שומה מקום בו טעה הנישום בתום לב. זאת, גם בהיעדר עובדות חדשות. לגישתו, טעות בתום לב הינה סיבה מספקת המאפשרת הארכת מועד לתיקון שומה, והאמור נובע מחובת המדינה לנהוג בהגינות עם נישומיה ביחס לחישוב חבויות המס.

אכן, דברים כדורבנות, ותקוותנו שאכן ייושמו הלכה למעשה גם בעתיד.

הכותב הינו ממשרד אלתר עורכי דין

האמור במאמר הינו על דעת הכותב בלבד, אינו משקף בהכרח את עמדת רשויות המס ואינו תחליף לייעוץ משפטי פרטני.