השבח של המוכר, לא יוכלו רשויות מיסוי מקרקעין לנקוט הליכי גביה כלשהם כלפי הנכס, בגין חוב נטען של המוכר. אף שמסקנה כזו משתמעת מהחוק ומההנחיות, חלק ממבצעי העסקאות מעוניינים שלא לקחת סיכון כלשהו, ולכן מותירים כספים בנאמנות ע"ח העסקה עד שהמוכר ימציא אישור כי הוא הסדיר את כל חובותיו מול הרשויות. קביעה ברורה בחוק כפי שאנו מציעים, תמנע טענות מעין אלה מצד מייצגים בעסקאות, ותאפשר השלמת העסקה מהר יותר. מוצע להבהיר כי תשלום המקדמה הינו רשות ולא חובה. כצעד שמטרתו להקל על הצדדים, ראוי שיהיה נתון לבחירתם. גם כיום לא ננקטים הליכים כלשהם כלפי מי שאינו מעביר מקדמה וזאת מכח הנחיות פנימיות. ראוי לעגן זאת בחקיקה ברורה. מוצע להרחיב את תחולת המקדמה (והזכות לקבלת אישור) גם למקרים נוספים כגון עסקאות שלא כולן במזומן (ובלבד שהמרכיב שאינו במזומן קטן, לדוג' אינו עולה על 15%), וכן ככל שהצדדים מעוניינים בכך, גם ביחס לדירות מגורים פטורות. מאידך גיסא, מוצע לצמצם את תחולת המקדמה על מקרים בהם המוכר הוא קבלן או יזם הממוסה על העסקה במס הכנסה, שכן במקרים כאלה ממילא יינתן פטור ממס שבח לפי סעיף 50 לחוק מיסוי מקרקעין, ואין היגיון לכך שהרוכש יעביר תשלום על חשבון "מס השבח של המוכר" (שהינו אפס). פיתרון נוסף בהקשר זה עשוי להיות קיצור פרק הזמן לקבלת אישור פטור ממס שבח (טופס 50). תיקונים נוספים נדרשים במנגנון המקדמה על מנת ליעל את הליך הטיפול, ובכלל זה בכל הנוגע לבקשות להקטנת מקדמה או ביטולה (מתן זכות טיעון ואפשרות ערעור), וכן ריענון הנהלים לעניין אפשרות תשלום מקדמה וקבלת אישור לטאבו, גם במקרים בהם כבר הוצאה שומה ע"י מנהל מיסוי מקרקעין. לסיכומם של דב