מהי המשמעות שיש לתת לבטלותה של שומה מתקנת שהוצאה לפי סעיף 85. האם ביטול כאמור מסיים את המחלוקת בין הצדדים תוך קבלת עמדת הנישום? או שמא שבה וקמה לתחייה השומה המקורית?

שאלה זו התעוררה לאחרונה בהחלטה שניתנה ביום 16.7.2014 בו"ע 1597/08 הפניקס נ' מנהל מיסוי מקרקעין מרכז, ע"י ועדת הערר שליד ביה"מ המחוזי בתל אביב.

באותו עניין, התעוררה מחלוקת מס בעקבות שינוי הבעלות בקניון גבעתיים. עד שנת 2006, התחלקה הבעלות בזכויות בקניון בין חברת שיכון עובדים (בשיעור 50%) לבין חברות הביטוח כלל והפניקס (25% כל אחת). בחודש פברואר 2006 הודיעה שיכון עובדים לכלל ולפניקס שהיא שוקלת למכור את זכויותיה בנכס לצד שלישי. בהתאם לזכות סירוב שעמדה לה הודיעה הפניקס לשיכון עובדים שברצונה לממש את זכות הסירוב ולרכוש את חלקה. בין הצדדים הוחלפו טיוטות חוזים, ואולם כחודש לאחר מכן, הודיעה הפניקס לשיכון עובדים כי לא תממש את זכות הסירוב המוקנית לה, וכי בכוונתה למכור את זכויותיה לחברת נכסים ובניין.

בסופו של יום, רכשה נכסים ובניין 50% מהקניון: 25% מהפניקס ו – 25% משיכון עובדים. עם זאת, מנהל מיסוי מקרקעין סירב להכיר במתווה זה. לטענתו, זכות הסירוב הופעלה, הפניקס רכשה משיכון עובדים 25% נוספים בקניון מכח זכות הסירוב, ומכרה זכויות אלה, ביחד עם הזכויות המקוריות שהיו לה, לנכסים ובניין. בהתאם לגישה זו הוציא המנהל לפניקס שומת מס רכישה לפי שווי של 147 מיליון ₪ בבגין מימוש זכות הסירוב.

על החלטה זו הוגש ערר ע"י חברת הפניקס בשנת 2008. כשנה לאחר מכן, ובעוד הערר תלוי ועומד ומבלי הודעה מוקדמת, הוציא מנהל מיסוי מקרקעין לפניקס שומה חדשה במסגרתה הוגדל שווי המכירה ל – 153 מיליון ₪. הפניקס הגישה השגה על שומה זו, והמנהל לא הגיב להשגה במשך למעלה מ – 4 שנים(!). אין  מחלוקת על כך כי לאור היעדר החלטה בהשגה במועד (בתוך שנה) יש לראות את ההשגה של הפניקס כאילו נתקבלה.

המחלוקת שהתגלעה היתה מה משמעות קבלת ההשגה על השומה המתוקנת. לטענת הפניקס – במקרה כזה, יש לקבל את הערר במלואו ובכך לסיים את ההליך. מנהל מיסוי מקרקעין טען לעומת זאת כי רק הגדלת השווי בשומה המתוקנת בטלה, ועל כן יש לשוב ולדון בעצם שומת מס הרכישה המקורית.

חברי הועדה נחלקו בדעתם.

חבר הועדה עו"ד מרגליות, בדעת מיעוט, סבר שיש להמשיך ולדון בערר ולהתמקד בשאלה המהותית – האם קיימת או שלא קיימת עסקה בין שיכון עובדים והפניקס.

מנגד יו"ר הועדה, השופטת שטרנברג אליעז, וחבר הועדה רו"ח נדב הכהן, בדעת רב, קבעו כי יש לקבל את הערר על הסף. זאת מהטעם שמעת הוצאת השומה המתוקנת יש לראות בשומה המקורית כבטלה, וזאת בהתבסס בין היתר על פסיקת ביה"מ העליון בעניין איציק וצורי (ע"א 6155/99). מרגע שהשומה המקורית בטלה ומאחר שבטלה גם השומה המתוקנת (לאור אי מענה להשגה) – ממילא יש לקבל את הערר. 

לגישתנו, אין ספק שהחלטת הרב היא המשקפת את הדין. בהוצאת שומה מתוקנת תחת השומה המקורית חדלה השומה המקורית מלהתקיים לצורך כלשהו. כל טענה אחרת, לא רק שתעמוד בניגוד לדין ולפסיקה, היא אף עלולה להוביל לתוצאות קשות ומוזרות של שומות שהפכו תקפות שוב שנים לאחר שבוטלו (וממילא לא נדונו כתקפות), בבחינת "תחיית המתים".

עם זאת, מחלוקת מעניינת התגלעה גם בדעת הרב. לגישת השופטת שטרנברג אליעז – אין בקבלת הערר משום גריעה כלשהי מסמכותו של מנהל מיסוי מקרקעין להוציא שומה חדשה על פי סעיף 85 לחוק, והטענה כי חלה על עסקה זו התיישנות לא תישמע. לעומתה, חבר הועדה רו"ח הכהן חלק על עמדה זו לפיה לא תישמע טענת התיישנות, וקבע כי יש להותירה לדיון בעתיד, אם וככל שהדבר יידרש.

במחלוקת זו, דעתנו הינה כי טענת התיישנות ביחס לשומה עתידית תישמע גם תישמע! סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין מאפשר למנהל להוציא שומה מתוקנת בתוך 4 שנים בלבד, ואף זאת, מקום בו קיימת עילה חוקית לכך כגון גילוי עובדות חדשות או טעות בעלת סיבה ראויה, ולא כאמצעי למנהל לשיפור עמדותיו. אך בחודש יוני השנה דחתה ועדת ערר שליד ביה"מ המחוזי בת"א (אותה ועדת ערר עצמה) את בקשתו של נישום לתיקון שומה, אף שטרם חלפו 4 שנים, זאת בנימוק של שיהוי והיעדר טעות המצדיקה תיקון שומה (וע 43263-02-13 גפן). פסיקה דומה ביחס לבקשת נישום ניתנה ע"י ביה"מ המחוזי מרכז וע 53405-02-12 בעניין מיניס אף היא אך מחודש יוני האחרון. תמהנו הכיצד ניתן לגרוס אחרת כאשר מבקש התיקון הינו מנהל מיסוי מקרקעין ולא הנישום. לא כל שכן, אין מקום לתיקון מקום בו המנהל כבר הפעיל בעבר את סמכותו לתיקון שומה פעם אחת והמדובר בתיקון נוסף, וקל וחומר אלה הם פני הדברים כאשר חלפה זה מכבר תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 85 לחוק.

הכותב הינו ממשרד אלתר עורכי דין

האמור במאמר הינו על דעת הכותב בלבד, אינו משקף בהכרח את עמדת רשויות המס ואינו תחליף לייעוץ משפטי פרטני.

   [ 27.07.14]